פורמן ואח' נ' עבאדה את פטאן בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשה לביטול צו מניעה זמני שניתן במעמד צד אחד האוסר ו/או המונע את רישום הבית כבית משותף ועד עד לסיום ברור התביעה.

הסכם המכר נחתם בשנת 2007 וב-2008 נמסרה למבקשים הדירה. לטענת המבקשים בעת רכישת הדירה לא היו מודעים כלל למצב המסוכן שיוצר מגרש החנייה כפי שתוכנן ע"י המשיבה ולא היו מודעים לאפשרות של חניית מכונית ממש מול פתח דירתם.

לטענתם מגרש החנייה מהווה סכנה של ממש וכן מטרד.

בתאריך 21.12.10 עוד בטרם רישום הבית כמשותף, פנה בא כוחם למשיבה במכתב ודרש ממנה לבטל את כוונה להצמיד את חנייה מס' 8 שממול דירתם לבעלי דירה כלשהי בבניין.

המבקשים מסבירים כי בימים אלה עומד להרשם הבית כבית משותף ואם לא ייעצרו הליכי הרישום תירשם הצמדת החנייה מס' 8 שממול לדירתם כחלק מדירת אחד הדיירים בבניין ובכך יסכל ההליך שבו תבעו הלכה למעשה את עניין ההצמדה.

לטענת המשיבה יש לבטל את צו המניעה הזמני שניתן, ראשית מן הטעם הפשוט שהמבקשים לא צרפו לבקשתם את כל הצדדים הראויים והנכונים. ישנם עוד 7 משפחות הגרות בבניין שהיה צריך לצרפם בוודאי שאת בעלי הזכות בחנייה מס' 8 וכן חנייה מס' 9.

עוד טוענת המשיבה כי ישנו שיהוי רב מצידם של המבקשים בהגשת הבקשה. המבקשים חתמו על מסמכים ובתוכם תשריט רישום לצורך רישום הבית כמשותף כאשר מפורטת בו הצמדת חנייה מס' 8 ו-9 לבעלי הדירה המתאימה. החתימה על התשריט נעשתה לכל המאוחר ביום 22.10.09.

עוד מצביעה המשיבה על כך כי למיקום החניות בבניין ניתן היתר כדין ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריות ובהסתמך על האישור הנ"ל אף דאגה המשיבה להצמיד לכל דירה בבניין מקום חנייה מסודר.

אישרתי אורכה למבקשים להגיב על עמדתה זו של המשיבה, ולצערי המבקשים סברו כנראה לאור עמדת בא כוחם בישיבה מיום 12.7.12 כי יש להסתפק בבקשתם המונחת לפתחו של בימ"ש. משלא נעשה הדבר הגם שהייתי יכול לדחות את עצם הבקשה עקב אי מילוי החלטות ביהמ"ש, מצאתי לנכון לקבוע דיון במעמד כל הצדדים אשר התקיים ביום 12.7.12.

יש לציין כי בדיון זה הופיעו בעלי הדירות האחרות אשר מן הסתם יש להם עניין בהחלטה זו לאור העובדה שהמשך צו מניעה ימנע את רישום הבניין כבית משותף.

בין לבין, הגישו המבקשים את תגובתם לתשובת המשיבה. לטענתם החובה לרשום את הבית המשותף היא חובה חוזית המוטלת על המשיבה בלבד ולבעלי הדירות האחרות אין כל מעמד או עמדה בעניין זה ולכן אין כל טעם בצירופם כצד לבקשה.

כשיסתיים המשפט הסוגיה של הסכנה מרחבת החנייה תיפתר ואז אין מניעה כי המשיבה תשלים את הרישום.

לגבי טענת השיהוי שנטענה טוענים המבקשים כי לא הייתה כאן כל השתהות, התביעה פשוט טופלה ע"י עו"ד אחרת אשר הורשעה עקב טיפולה הרשלני בבי"ד המשמעתי ולכן פנו לבא כוחם הנוכחי עו"ד הרפז שהכין את התביעה המתוקנת ואת הבקשה נשוא החלטה זו.

לטענתם בשיקולי מאזן הנוחות כפות המאוזנים נוטות לטובתם, שכן אם יירשם הבית כבית משותף הצמדת החנייה אף היא תרשם ותהפוך לרכוש פרטי ולא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו אפילו אם תתקבל תביעתם שכן המשיבה תטען כי הנכס כבר אינו בבעלותה.

עלי להדגיש כי בישיבה מיום 12.7.12 עלתה לראשונה הצעה לפתור את העניין הצעה שהמשיבה הסביר כי יש לפנות לעניין לכל הדיירים על מנת לקבל את עמדתם.

לאחר ששמעתי את עמדות הצדדים ועיינתי בבקשה, בתגובה ובתגובה לתגובת המשיבים אני נותן בזאת את החלטתי.

אני מבטל את ההחלטה בנוגע לצו המניעה הזמני האוסר על רישום הבית כבית משותף, עם זאת אני מעקב את ביטול ההחלטה ב-60 יום על מנת לאפשר לב"כ המבקשים לפנות לדיירים האחרים בבניין ולנסות להגיע להסדר לרבות ביחס להיבטים כספיים נשוא הסדר זה.

להלן נימוקי להחלטה זו:

1.אני סבור שיש לקבל את עמדת המשיבה כי היה על המבקשים לצרף לכתב התביעה המתוקן לכל הפחות את בעלי הדירות של חניות 8 ו-9 ובמאמר מוסגר יתכן אף את כל הדיירים האחרים משום שהטענה של המשיבה היא טענה נכונה. בפועל מצב עניינים של אי רישום הבית המשותף יש בו כדי לפגוע בזכויותיהם הקנייניות של הדיירים האחרים ולא יתכן להתעלם מהם לחלוטין ולטעון כי רק למשיבה מעמד בתיק זה כבעלת החובה החוזית לרשום את הבית כבית משותף.